הפתגם: אבידה שאינה חוזרת
הפתגם: אבידה שאינה חוזרת י"א כסלו
און זעלבסטפארשטענדלעך, אז אין אלע ענינים פון לימוד התורה איז יפה שעה אחת קודם, וואס פריער, ניט אפגעלייגט; ווארום יעדע רגע וואס מ׳קען אנפילן מיט תורה וואס גייט פארלארן, איז אן אבידה שאינה חוזרת (א פולשטענדיקער פארלוסט), וויבאלד אז א צווייטע פרייע רגע מוז דאך אנגעפילט ווערן מיט תורה מצד זיך אליין און אין דער פולסטער מאס, ״בלייבט ניט״ צייט דערגענצן וואס ס׳איז פארפעלט געווארן פריער.
ומובן מאליו, שבכל עניני לימוד התורה, יפה שעה אחת קודם, בהקדם האפשרי, בלי לדחות; מכיון שכל רגע שאפשר לנצל ללמוד תורה שהולך לאיבוד, הרי זו אבידה שאינה חוזרת, מכיון שכל רגע אחר פנוי גם צריך להיות מנוצל ללימוד התורה מצד עצמו ובמילואו, ובמילא "לא נשאר" זמן להשלים מה שהלך לאיבוד מקודם.
לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 492

